מה אם תפסיק להעדיף שהמציאות תהיה אחרת? למה הסבל נשאר כשאתה ממשיך להילחם?

הסבל מתחיל כשאנחנו מתנגדים למה שכבר קורה.
ברגע שבו אדם מפסיק להעדיף שמשהו יהיה אחר – לא מתוך יאוש, אלא מתוך ראייה – נולדת אפשרות חדשה לחופש, גם כשהמציאות לא נוחה.

למה אנחנו מתנגדים לחוויות לא נעימות?
מה קורה כשאנחנו מפסיקים להילחם במה שכבר קורה?
האם אפשר באמת להסכים לחוויה כואבת – בלי לרצות לשנות אותה?
למה אנשים מתקשים להבין קבלה עמוקה בלי סיבה?
האם חוסר העדפה יכול לשחרר אותנו יותר מכל פתרון?

השם לא משנה – אבל למה אתה לא מוכן שיכאב?
בסרטון הזה לא תמצא פתרון שיגרום לדברים “להיות בסדר” –
כי מה אם כל הניסיון הזה הוא בדיוק מה שמשאיר אותך כלוא?

זה הרגע שבו מישהי בוחרת לא להעדיף.
לא כי נכנעה.
לא כי ויתרה.
אלא כי ראתה שאין טעם להמשיך לריב עם מה שכבר קורה.

האם אתה מסוגל להכיל רגע לא נעים – בלי להעדיף שהוא ייגמר?